<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק ו'</h1>
<h2>דף לב:</h2>
והיכא דמשכן לו שדהו או ביתו לזמן ידוע שלא יוכל לכופו לפדותו מידו עד אותו זמן, ואין כתוב בשטר כי אם שנים סתם, ויש מחלוקת ביניהם מלוה אומר שלש שנים היו ובעל הקרקע אומר שתי שנים, מי מהן נאמן. הכא ודאי כשיבואו לדין בתחלת שנה שלישית פשיטא דבעל הקרקע מהימן, דקרקע בחזקת בעליה עומדת והוא נקרא מוחזק ועל המלוה לברר שכן הוא כדבריו, אבל אם קדם המלוה ואכל פירות אותה שנה שלישית קי"ל בהא כרב כהנא דאמר בפרק המקבל [ב"מ ק"י ע"א] פירות בחזקת אוכליהן עומדים עד שיביא בעל הקרקע ראיה. ובגמ' מקשינן והא קי"ל בענין שוכר בית מחברו בשנים עשר זהובים לשנה כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומדת, ומשנינן התם לאו מלתא דעבידא לאגלויי וכולה מלתא כדאיתא התם. וכן משכן לו בית או שדה וטען המלוה עד ה' שנים קבעת עמי זמן שלא תפדה אותן מידי ואוכל פירותיו, ולוה אומר עד ג' וכבר עברו השלש שנין והא לך מעותיך והסתלק ממנה, וכבש המלוה שטר המשכון וטען ששטר המשכון שהיה לו נאבד ממנו, בזה קי"ל כרב יהודה דאמר בפרק המקבל [ב"מ ק"י ע"א] שהמלוה נאמן, דאע"ג דסבירא ליה בעלמא קרקע בחזקת בעליה עומדת, הכא מלוה מהימן משום מגו דאי בעי הוה אמר לקוח הוא בידי, שהרי החזיק בה שלש שנים. כן פסק הרי"ף ז"ל בהלכות והר"מ ז"ל [שכירות פ"ז ה"ו] פסק כמו כן. ויש לברר החזיק בקרקע חברו ואוכל פירותיו וטען המוחזק כי במשכונא ירד בו והיה לו שטר מק' דינרין שהלוה עליו ונאבד ממנו, ולוה טוען שלא הלוה לו עליו כי אם חמשים דינרים, מי מהם נאמן. ונראה שאם לא החזיק בו המלוה שני חזקה הלוה נאמן, דקרקע בחזקת בעליה עומדת, ואע"פ שירד בו ועומד בתוכו משתבע לוה כדין שאר מודה מקצת ושקיל. ולא דמי למשכנתא דמטלטלין דמשתבע מאן דתפיס לה בידיה ושקיל, דהתם תפיסתו מהניא לה וכמאן דנקיט שטרא בידיה דאמי, דהא איכא ביה דין מגו דיכיל למימר לקוח הוא בידי ומהימן כי אמר במשכון תפיסנא ליה מהימן, אבל קרקע כיון דלא החזיק בו שני חזקה ולית ביה מגו כל היכא דאיתיה ברשותיה דמאריה איתיה, הלכך לוה משתבע כדין מודה מקצת ופרע ליה נ' דאודי ליה ושקיל קרקע דיליה. אבל אם החזיק בו ג' שנים איכא מ"ד דמהימן בלא שבועה. ולדידן מהימן ובשבועה, כיון דאי טעין לקוח הוא בידי משתבע היסת הכא נמי משתבע היסת, דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה, ולפיכך נשבע המלוה היסת, דלא דאמי לשאר משכון, כדאיתא בעובדא דרבה בר שרשו [ב"ב ל"ב ע"ב] שכתבנו בשער י"ד דשקיל מאה דקא תבע, וה"ל כמלתיה דרב יהודה דלעיל. והרב בעל העטור פסק על דרך אחרת. ואנו אין לנו אלא מה שכתבנו.
